מעל חמישים שנה חלפו מאז ישב ניסים בן חיים על ספסל הלימודים בכיתתו של המורה צבי, אך בספרו על ׳המורה׳ מאותם השנים אין הוא מספר על היסטוריה חולפת אלא על קשר מעצים ועוצמתי, המלווה אותו מאז ועד ההווה הנוכחי.
התלמיד מתקשה לדבר על המורה המוערך והאהוב בלשון עבר,
״קשה מאד לדבר עליו בלשון עבר. משום שהנוכחות שלו מאד מאד מעצימה, ומאד עצמתית.
לי יש תכונה להיות מחובר לאנשים עם עוצמה וכך היה המורה צבי – שהשפיע עלי ועל אלפי תלמידים שלו- בדרך שלו , המסירות שלו, הכנות, הנכונות להיות איתך בכל מקום , בכל זמן-
זה היה היחודיות של המורה צבי״
תלמידו של המורה צבי, מקפיד לכנותו ׳המורה׳ :
״מורה זה יותר מרב, מורה זה אדם שמורה לך את הדרך, את העשייה לחיים״
ניסים נזכר באירוע מלפני 55 שנה אשר השאיר חותם באצבעו עד עצם היום הזה, אך יותר מכך – השאיר חותם בנפשו וליבו של התלמיד בן ה-14 ומלווה אותו עד היום,
״באחת הפעמים שחזרתי מחופש, עבדתי באיזשהו מקום ונכנס לי קוץ לתוך האצבע. כשחזרתי היה לי חום והאצבע התנפחה מאד. כשהרב צבי ראה זאת , הוא לא היסס ולקח אותי לבית רפואה בצריפין. זה היה בצהרי היום. הוא נשאר איתי עד למחרת היום. שמה עשו לי טשטוש ועשו לי ניתוח. יש לי עדיין סימנים של התפירות שעשו לי אז- בגיל 14- לפני 55 שנים. הוא חזר כנראה להתפלל וחזר שוב להיות איתי עד שהשתחררתי.
– זו היתה המסירות שלו והעצמתיות שלו- להיות איתך בכל מקום בכל רגע״
תלמידו של המורה צבי ממשיך לשתף בקשר הקרוב שליווה אותו לאורך השנים, באירועים שונים- בזמני שמחה כמו גם בזמני אבל,
ומסכם את דבריו:
״ב״ה אני מאד שמח שהכרתי דמות כזו שהיא משפיעה ורק נותנת . והנתינה שלו היא בלי גבול״